מטופל מגיע כדי להשלים שן חסרה ומוצא את עצמו מדבר עם רופא השיניים על הסינוסים. לכאורה אלו שני עולמות שונים. הסינוסים קשורים לאף ולנשימה, ואילו השתל אמור להחליף שן. אז מה הקשר?
התשובה נמצאת באנטומיה.
הסינוסים המקסילריים הם חללי אוויר שנמצאים באזור הלחיים, מעל החלק האחורי של הלסת העליונה. כאשר רוצים להתקין שתל במקום שן אחורית עליונה, השתל צריך להיות מעוגן בעצם שנמצאת ממש מתחת לרצפת הסינוס.
לכן מבחינת רופא השיניים, הסינוס אינו איבר מרוחק מהשתל. הוא למעשה שכן אנטומי קרוב מאוד.
הבעיה נוצרת כאשר גובה העצם בין חלל הפה לרצפת הסינוס אינו מספיק לתוכנית ההשתלה. במקרה כזה אי אפשר להתייחס רק למקום שבו הייתה השן. צריך להבין גם מה נמצא מעליו.
מכאן מגיעה הרמת הסינוס. בהליך מרימים בזהירות את הממברנה המצפה את חלל הסינוס ויוצרים תנאים המאפשרים הגדלה של נפח העצם באזור המיועד להשתלה. קיימות מספר טכניקות לביצוע הפעולה, והבחירה ביניהן תלויה באנטומיה ובתוכנית הטיפול.
אבל כאן עולה שאלה פשוטה נוספת: אם אין לי שום בעיה בסינוסים, למה בכלל צריך לבדוק אותם?
מפני שהיעדר תסמינים אינו מספר לרופא את כל מה שהוא צריך לדעת על האנטומיה. מטרת ההדמיה אינה רק לחפש מחלת סינוסים, אלא להבין את היחסים בין הסינוס לבין אזור ההשתלה.
ומה אם המטופל דווקא כן סובל מבעיות בסינוסים?
כאן התמונה הופכת חשובה עוד יותר. לפני פרוצדורה המערבת את רצפת הסינוס צריך להתייחס להיסטוריה הרפואית ולממצאים הרלוונטיים, ובמקרים המתאימים ייתכן שיהיה צורך בבירור נוסף לפני ההליך.
הסיבה לכך היא שהרמת סינוס אמנם נחשבת לפרוצדורה מבוססת, אך כמו כל פעולה כירורגית היא אינה נטולת סיבוכים. סקירה שיטתית של 74 מחקרים מצאה שסוגי הסיבוכים משתנים בהתאם לטכניקה, כאשר בין הסיבוכים המתוארים נמצאים קרע בממברנת הסינוס, נפיחות, כאב ובמקרים מסוימים סינוסיטיס.
לכן כשהרופא מתחיל לשאול על האף, הסינוסים או היסטוריה של סינוסיטיס בזמן שאתם בכלל רוצים שתל, הוא לא החליף מקצוע באמצע הפגישה.
הוא מסתכל על האזור כמערכת אנטומית אחת.
וזו אולי הדרך הפשוטה ביותר להבין הרמת סינוס: השתל אמנם שייך לעולם השיניים, אבל העצם שאמורה להחזיק אותו נמצאת ממש מתחת לחלל אנטומי אחר. כדי לתכנן נכון את מה שקורה למטה, חייבים להבין גם מה קורה למעלה.
מוזמנים להאזין לפודקאסט מעניין בנושא הרמת סינוס
